מתי יש סיכוי לזיכוי בעבירות סמים?

עבירות הסמים מהוות ענף ייחודי בדיני העונשין של מדינת ישראל.

זאת לאור העובדה שבשונה ממרבית העבירות הפליליות המצויות בחוק העונשין, עבירות הסמים מרוכזות בדבר חקיקה עצמאי – פקודת הסמים המסוכנים, אשר כוללת מערך שלם של הסדרים חוקיים הייחודיים לעבירות אלו.

מסיבה זו, הערכה מושכלת של האפשרות כי משפט בעבירות סמים יסתיים בזיכוי, לצד הערכת היקף הענישה בעקבות הרשעה בעבירת סמים, מצריכות הבנה מעמיקה של דיני החיפוש הייחודיים לפקודת הסמים, והיכרות עם הפסיקה הנוהגת באשר לאפשרות פסילת ראיות בעבירות סמים, והוראות החוק הייחודיות של הפקודה. מתי יש סיכוי לזיכוי בעבירות סמים?

סוגי עבירות סמים

פקודת הסמים היא המקור החוקי בו מצויות עבירות הסמים השונות. העבירות העיקריות המנויות בו, הן העבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, עבירת החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירת גידול סם מסוכן, עבירות סחר בסמים, עבירת אספקה של סם מסוכן ועבירה של ייבוא סם מסוכן.

העונש בגין עבירות אלו הוא עד 20 שנות מאסר, למעט עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, שהעונש בצדה הוא עד 3 שנות מאסר. יצוין כי העבירה החמורה ביורת בפקודת הסמים, היא עבירה של הדחת קטין לסם – עבירה שהעונש בצידה הוא עד 25 שנות מאסר.

מדיניות הענישה בגין עבירות סמים בישראל

הענישה הניתנת בגין עבירות סמים בישראל מושפעת ממספר רכיבים, כאשר העיקריים שבהם הינם סוג העבירה, סוג הסם שנתפס, ומשקלו של הסם.

הענישה נעה בטווח שבין אי הרשעה והתחייבות בצדה המקל וזאת במקרה של עבירות החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, ועד עונשי מאסר בפועל של מספר דו ספרתי של שנים, במקרים של סחר בכמויות גדולות של סמים הנחשבים קשים דוגמת הרואין או קוקאין.

לצד רכיבי הענישה הקלאסיים המנויים בחוק העונשין, מאפשרת פקודת הסמים לבתי המשפט את הטלתם של רכיבי ענישה ייחודיים, כאשר הבולט שבהם הוא חילוט רכוש.

פקודת סדר דין הפלילי מאפשרת חילוט רכוש ביחס לכל סוגי העבירות, אולם נוקטת בלשון לפיה בית המשפט רשאי לחלט רכוש ששימש לביצוע או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה, פקודת הסמים מטילה הוראה מחייבת לבתי המשפט לחלט רכוש זה, למעט במקרים ייחודיים ויוצאי דופן אותם נדרש בית המשפט לנמק.

יחד עם זאת, ההוראה הייחודית ביותר היא הוראת החילוט המאפשרת חילוט כל רכושו של אדם שהורשע בעבירה של עסקת סמים.

עסקת סמים על פי הפקודה היא כל עבירה שהעונש בצדה הוא 20 שנים.

במקרה של הרשעה בעבירות מסוג זה, ובסמוך לכך הכרזה על הנאשם כעל סוחר סמים, יוצרת הפקודה חזקה לפיה כלל הרכוש שבחזקת הנאשם הוא רכוש שמקורו בעסקת סמים, והנטל להפריך את החזקה האמורה מוטל על כתפי הנאשם.

הוראה זו מאפשרת לבתי המשפט להטיל עונשים בעלי פגיעה עמוקה ברכושו של הנאשם המורשע בעבירה של עסקת סמים.

השלכות של חיפוש לא חוקי של סמים

דיני החיפוש במשפט הפלילי מסדירים שתי סמכויות חיפוש הנתונות בידי גורמי אכיפת החוק – האחת היא סמכות חיפוש עם צו של בית משפט והשנייה היא סמכות חיפוש ללא צו.

בעוד שסמכות בית המשפט להורות על מתן צו חיפוש, מבוססת על יצירת איזון ובחינת טיב החשדות באופן אובייקטיבי טרם מתן ההיתר למשטרה לבצע חיפוש, הסמכות של שוטר לערוך חיפוש ללא צו על גופו של אדם, ברכבו או בביתו מותנית בקיומו של חשד לביצוע עבירה. ככל שלא קיים מקור סמכות לביצוע הצו, הרי שמדובר בחיפוש לא חוקי.

פסק הדין המנחה בעניין חיפוש לא חוקי של סמים

פסק הדין המנחה בעניין השלכות חיפוש לא חוקי ניתן על ידי בית המשפט העליון ברע"פ 10141/09 הידוע כפסק דין בן חיים. בית המשפט העליון הגדיר בפסק הדין את הכלל לפיו על מנת שיהיה מקום לבצע חיפוש, יש צורך במקור חוקי שנוקב בסמכות לערוך את החיפוש.

עם זאת, יצר בית המשפט העליון מקור סמכות נוסף לביצוע חיפוש המוגדר 'הסכמה מדעת', כלומר הסכמה של מושא החיפוש באופן מודע ורצוני, גם כאשר אין כל חשד שביצע עבירה, כי יבוצע בכליו, רכבו או ביתו חיפוש ללא צו מצד המשטרה.

פסק הדין יצר הלכה ברורה באשר לתוצאות תפיסת חפץ כלשהו, לרבות סמים, במסגרת חיפוש לא חוקי. לפי הלכה זו, במקרה של תפיסה ללא סמכות כלשהי, לרבות הסכמה מדעת,

דין החפצים התפוסים להיפסל כראיות. פסיקה זו מהווה את הבסיס לזיכוי בעבירות סמים, היות במרבים המקרים, על מנת להוכיח כי אדם ביצע עבירת סמים, יש צורך להוכיח כי תפיסת הסמים עליהם מתבסס האישום הסמים הייתה חוקית.

ככל שיתברר כי תפיסתם נעשתה ללא מקור סמכות חוקי, הם צפויים להיפסל כראיה ולהוביל לזיכוי הנאשם מעבירת הסמים.

זיכוי בעבירות סמים

לצד פגמים בחיפוש כגורם אשר עשוי להביא לזיכוי הנאשם. עורך דין עבירות סמים ידע כיצד לבחון את חומר הראיות ולהוביל לחשיפת פגמים וכשלים בחקירה ובחיפוש.

קיים גורם נוסף אשר עשוי להביא לתוצאה של זיכוי בעבירת סמים והוא פגם בשרשרת סם.

כאשר המשטרה תופסת מידי חשוד סם, עליה להוכיח א היות החומר התפוס כסם מסוכן על מנת להרשיע את האדם בעבירה. לשם כך, המשטרה מעבירה את החומר שנתפס למעבדת מומחים לצורך זיהויו.

היות שלסם אין מאפיינים ייחודיים, ולאור העובדה שאל מעבדות הבדיקה מגיעות כמויות רבות של סמים מדי יום, על מסלול הסם מרגע התפיסה ועד להגעתו למעבדה להיות מתועד.

פגם בתיעוד עשוי לפגוע במשקלו הראייתי של הסם ולהביא לפסילתו וכתוצאה מכך לזיכוי הנאשם.

האם יש משקל לכמות הסם הנתפסת?

רמות הענישה בגין עבירות סמים משתנות בדרך כלל בהתאם לכמות הסם שנתפסת. החומרה הטמונה בכמות הסם הנתפס מוצאת ביטוי גם בערכאה שאליה מוגש כתב אישום.

עבירות גידול סם, סחר בסם, אספקת סם והחזקת סם שלא לצריכה עצמית, הן עבירות מסוג פשע שהעונש בצדן הוא עד 20 שנות מאסר.

על פי החלוקה הפרוצדורלית בין סוגי תיקים הנדונים בבית משפט השלום וסוגי תיקים הנדונים בבית המשפט המחוזי, הרי שעבירות שהעונש בצדן הוא מעל 7 שנים הן בסמכות בית המשפט המחוזי.

עם זאת, החוק מאפשר לתביעה להגיש כתבי אישום בעבירות סמים שעונש בצדן מעל 7 שנים גם לבית משפט השלום.

בפועל, החלוקה הנעשית על ידי רשויות התביעה בים תיקים הנדונים בית משפט השלום לאלו הנדונים בבית המשפט המחוזי מבוססת על שילוב בין חומרת הסם ומשקלו של הסם. החלוקה אינה רק פרוצדורלית, אלא בעלת ביטוי עונשי. ככל שהעבירה מתייחסת לסם מסוכן יותר וככל שכמותו גבוהה יותר, כך העונש בגין עבירה זו צפוי להיות גבוה יותר.

כך למשל, החזקת 6 קילו קנביס שלא לצריכה עצמית, תוביל להגשת כתב אישום בבית משפט השלום, עם סיכוי לענישה ברף שאינו גבוה, בעוד שהחזקת 6 קילו קוקאין תוביל להגשת כתב אישום בבית המשפט המחוזי ועשויה להביא לשליחת הנאשם למספר שנות מאסר מאחורי סורג ובריח.

מה כוחה של טענת "הסמים לשימוש אישי"?

שאלת השימוש האיש ביחס לעבירות סמים תחום לעבירת החזקת הסם המנויה בסעיף 7 לפקודת הסמים.

פקודת הסמים יוצרת הבחנה כבדת משקל בין החזקת סמים לשימוש אישי או לצריכה עצמית, לבין החזקת סמים שלא לשימוש עצמי. בעוד שהעונש המקסימלי על החזקת סמים לצריכה עצמית הוא עד 3 שנות מאסר, הרי שבגין החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, מאפשר החוק להטיל עונש של עד 20 שנות מאסר.

כאשר נדרשת התביעה בהוכחת העבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, ניצבת לעזרתה חזקה המצויה בפקודת הסמים לפיה החזקת סם מעבר לכמות מסוימת היא אינה לצריכה עצמית.

מדובר בחזקה חוקית אשר הנטל להפריכה מצוי על כתפי הנאשם. החזקה בפקודה מייחסת כמות בגודל שונה לסמים מסוגים שונים.

כך לדוגמה, בעוד שביחס לקנביס, חזקת ההחזקה שאינה לשימוש עצמי תקפה מהחזקת משקל של 15 גרם ומעלה, הרי שביחס לקוקאין, חזקה זו תקפה ביחס לכמות של 0.2 גרם ומעלה בלבד.

על מנת להפריך את החזקה בדבר החזקה שלא לצריכה עצמית ולהביא לזיכוי מן העבירה החמורה של החזקה שלא לצריכה עצמית, על הנאשם לעמוד בשני תנאים מצטברים –

האחד, להוכיח את יכולתו לממן את הכמות שנתפסה באמתחתו

והשני, להוכיח כי הוא צורך את אותו סם באופן אינטנסיבי, דהיינו שהכמות שנתפסה בחזקתו משקפת את תדירות צריכת הסמים על ידו באופן אישי.

לשם המחשה, ניתן להציג מצד אחד אדם אשר נתפס עם כחצי קילו קוקאין, והוא אינו בעל הכנסה קבועה. מדובר בכמות גדולה מאוד שעלות רכישתה מגיעה לעשרות אלפי שקלים ושקיים ספק באשר ליכולת הנאשם לממנה, והיא בהיקף שהינו הרבה למעלה מן הדרוש לשם צריכה עצמית.

מנגד, אדם שנתפס עם 30 גרם קנביס, אשר באפשרותו להוכיח רווח חודשי קבוע של עשרות אלפי שקלים ממקור חוקי, ואשר סובל מכאבים כרוניים עמם הוא מתמודד באמצעות צריכת הסם, הוא בעל פוטנציאל ממשי להפריך את הנטל על החזקת הסם שלא לצריכה עצמית.

ראוי לציין כי ישנן אינדיקציות נוספות שעשויות להשפיע על שאלת קבלת הטענה בדבר צריכה עצמית בהן חלוקת הסם למנות קטנות, תפיסה של כסף מזומן בשיעור גבוה וללא הסבר מניח את הדעת או תפיסה של משקל אלקטרוני. אינדיקציות אלו עשויות להעיד על ייעוד מסחרי של הסם הנתפס, ולהקשות על הטענה בדבר צריכה עצמית.

סיכום

תוצאתו של אישום פלילי בגין עבירת סמים תלוי במספר רב של פרמטרים.

ככל שיתברר קיומו של כשל הנוגע לתפיסת הסם, הבא לידי ביטוי באי חוקיות החיפוש או פגם בשרשרת החיפוש, עשוי המשפט להסתיים בזיכוי הנאשם.

גם במקרה שבו לא קיים קושי ראייתי באשר לנסיבות תפיסת הסם, עשויה הוכחת הטענה בדבר החזקה לצריכה עצמית, להשפיע באופן דרמטי על חומרת העונש.

הענישה בגין אישום בעבירות בעלות החומרה הגבוהה יותר דוגמת סחר, גידול, ייבוא והחזקה שלא לצריכה עצמית, נגזר מסוג הסם וכמותו, כך שככל שמדובר בסם הנחשב בעל השפעה קשה יותר ובכמות גדולה יותר צפוי העונש להיות חמור יותר. לצד כל אלו, ראו להזכיר את כלי החילוט בגין עסקת סמים אשר עשוי להפוך את תוצאת המשפט לחמורה גם בהיבט הכלכלי.