סמים פסיכדליים הינם סמים שמטרתם הרחבת התודעה של הלוקח אותם, שינוי הלכי חשיבתו ואף גרימת הזיות.
הסמים הפסיכדליים מתחלקים לשני סוגים: הראשון, הינו הסם הטבעי, המצוי וגדל בטבע; השני, הינו הסם הסינטטי, המיוצר באופן מלאכותי במעבדה, ומכיל חומרים פעילים שונים המשפיעים על תודעתו של האדם.
ניתן לצרוך סמים אלו, על שני סוגיהם, על ידי בליעתם, עישונם, בישולם או שתייתם.
הסמים הפסיכדליים המוכרים ביותר הם LSD, מסקלין, פסילוציבין (המוכר גם "כפטריית הזיה") ו-DMT.
מה החוק אומר?
פקודת הסמים המסוכנים היא הפקודה העוסקת בהגבלת השימוש והצריכה של סמים במדינת ישראל.
מכוח הפקודה, החזקת מרבית הסמים הפסיכדליים הינה אסורה ומהווה עבירה פלילית, אשר בצידה עונש של עד שלוש שנות מאסר. מעבר לכך, אם אדם הואשם גם בהחזקת הסם הפסיכדלי בכמות גדולה, בייצורו, בהפצתו או בסחר בו, עונשו יכול להגיע לעד 20 שנות מאסר.
נבחין בין שימוש עצמי לבין סחר בסמים הפסיכדליים
ההבחנה בין עבירה של שימוש עצמי לבין עבירה של סחר בסמים, הינה לאור הכמות שנמצאה אצל החשוד. בפקודה, לכל סם וסם, מוגדרת כמות אשר מעליה – חזקה שהיא אינה לשימוש עצמי.
עם זאת, מדובר בחזקה הניתנת לסתירה. קרי, החשוד יכול להוכיח כי על אף הכמות שנמצאה אצלו (ועל פי הפקודה מוגדרת כ"חזקת סחר"), הרי שהסמים החוזקו לצורך שימושו העצמי.
כמובן שככל ושאר הראיות בתיק וכמות הסמים הגדולה מעידות על החזקת הסמים למטרת סחר, כך לחשוד יהיה קשה יותר להרים את נטל סתירת החזקה ולהוכיח כי הסמים הוחזקו לטובת צריכה עצמית.
הסם הפסיכדלי היחיד אשר מצוין בפקודה הינו LSD ובהקשרו, החזקה של מעל 3 יחידות של סם זה הינה נופלת תחת ההגדרה של סחר, ולא תיחשב להחזקה לשימוש עצמי.
בנוגע לשאר הסמים הפסיכדליים המצויינים בפקודה, כל סם נבחן לגופו, על פי החלטת המשטרה והגוף התובע (הפרקליטות הפלילית או המשטרה) – מהכמות המוחזקת הנמצאה אצל החשוד, האם היא לשימוש עצמי או שמא לסחר בו.
נתפסו אצלי סמים פסיכדליים, מה קורה בפועל?
לאחר שנערך חיפוש אצל החשוד ונתפסו אצלו הסמים, כאמור, וישנן מספיקות ראיות על מנת להרשיעו בעבירת הסמים, התביעה בוחנת האם מדובר בכמות שהיא לשימוש עצמי או לסחר בסמים הפסיכדליים.
אם הוחלט, על פי כמות הסם שנתפסה, כי כוונתו הייתה לסחור בסם, הוא עשוי להיעצר במשטרה עד להגשת כתב אישום נגדו, ולאחר הגשתו, ייתכן ואף תוגש בקשה גם למעצר עד תום ההליכים בעניינו.
עם זאת, אם כמות הסם שנתפסה הראתה על כוונה לשימוש עצמי, תיטה התביעה להקל עם החשוד, ותוכל לסגור נגדו את התיק ללא כוונה להגיש כתב אישום, על פי עילת הסגירה של "נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין"; להגיש כתב אישום, אך ללא בקשה לעוצרו עד תום ההליכים;
או לבחור בדרך הנקראת "הסדר מותנה", בה החשוד "חומק" מההרשעה הפלילית, בכך שהוא מודה בעבירה של החזקת הסם, ומוטל עליו עונש קל יחסית, כגון תשלום קנס או עמידה בתנאי תוכנית שיקום.
הענישה הנוהגת – שימוש עצמי אל מול סחר
אם אכן הוחלט להגיש כנגד החשוד כתב אישום, ולאחר סיום ההליך המשפטי בעניינו הוא נמצא אשם בעבירה של שימוש עצמי בסמים פסיכדליים, כאמור, הוא עלול לעמוד בפני עונש של עד שלוש שנות מאסר.
הלכה למעשה, העונשים המוטלים בגין עבירה זו יכולים לנוע בין "אי הרשעה", קרי – הנאשם לא יורשע בעבירה ולא תיזקף לרעתו הרשעה פלילית, אך יוטל עליו עונש קל, כאשר הנסיבות מצדיקות זאת; ויכולים להגיע עד למאסר המבוצע על דרך של עבודות שירות בתיקים חמורים יותר, למשל כאשר לנאשם עבירות סמים בעברו.
על מנת לקבוע את העונש המוטל בגין החזקת סמים פסיכדליים למטרות סחר יש לבחון מספר קריטריונים, אשר המשמעותיים שבהם:
- כמות הסמים הפסיכדליים שנתפסה אצל החשוד. ככל שהכמות עולה, יטה בית המשפט להחמיר בעונש;
- האם כאשר הסמים הפסיכדליים נתפסו, הם היו בחבילה אחת או מחולקים למספר חבילות. עניין החלוקה לחבילות וכמותן, מצביעים על הכוונה לסחור בסם.
- ובנוגע לנאשם הספציפי – עברו הפלילי. אם לנאשם גיליון פלילי נרחב בעבירות סמים, יטה בית המשפט להחמיר בעונשו.
בצירוף כלל קריטריונים אלו, אשר יצביעו על כוונת הנאשם לסחור בסם ועל חזרה לסורו בביצוע עבירות סמים, יטה בית המשפט להטיל על הנאשם מאסר בפועל.
לסיום
ראינו שבעוד בעבירה של שימוש עצמי בסמים פסיכדליים החשוד יכול לחמוק ממאסר
בפועל ואף מכתב אישום, בעבירה של סחר בסמים פסיכדליים, המחוקק ורשויות התביעה יטו להחמיר עם החשוד, אשר יכול להיות מחוזק במעצר לאורך כל ההליך המשפטי נגדו, ואף, כתלות בנסיבות הספציפיות למקרה, להיאסר מאחורי סורג ובריח לתקופת זמן ממושכת.
לייעוץ ראשוני חייג 
חייג עכשיו
צור קשר