צו החיפוש היה פגום והנאשם זוכה מעבירות סמים

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום על החזקת סמים מסוכנים מסוג GBL, קטאמין וקנביס, שלא לצריכתו העצמית. הגשת כתב האישום התבססה בעיקרה על תפיסת הסמים בביתו של הנאשם, וזאת במסגרת ביצוע צו חיפוש שניתן למשטרה על ידי בית המשפט.

אף על פי כן, הורה בית המשפט הורה על זיכוי הנאשם מעבירות הסמים שיוחסו לו. זאת, מאחר שמצא פגם מהותי באופן ביצוע צו החיפוש, פגם אשר לפי פסיקת בית המשפט העליון מצדיק פסילה של הסמים שנתפסו בבית הנאשם מלשמש כראיה לחובתו.

המשטרה ביצעה את צו החיפוש בהתייחס לכתובת שיש בה מספר דירות

החיפוש שבוצע בביתו של הנאשם התבסס על צו חיפוש שהוצא קודם לכן והוחתם על ידי בית המשפט. צו החיפוש לא התייחס לזהותו של אדם מסוים, אלא אך ורק לכתובת מגורים, כאשר הבסיס להוצאתו היה מידע מודיעיני בדבר פעילות סחר בסמים בכתובת זו.

בעת הגעתם לכתובת הנקובה בצו החיפוש, פגשו השוטרים באופן אקראי בנאשם, הציגו לו את צו החיפוש, טענו בפניו כי הצו ממוען אליו וביקשו ממנו להובילם לדירתו. במהלך החיפוש נמצאו סמים מסוגים שונים, בהם סם מסוג GBL, קטמין וקנאביס. בעקבות זאת, עוכב הנאשם לחקירה שבה הודה בהחזקת הסמים ובהמשך הוגש נגדו כתב אישום.

במהלך המשפט, חקרה ההגנה את השוטר שערך את החיפוש. במהלך חקירתו הנגדית, התברר כי צו החיפוש התייחס לכתובת בה קיימות מספר דירות ולא הייתה בו התייחסות לנאשם עצמו. עוד אישר השוטר, כי עצם ההחלטה לבצע חיפוש בביתו נבעה מהמפגש האקראי עמו, ובאותה מידה היה מבוצע חיפוש בדירה אחרת אילו היה מפגשו הראשוני של השוטר עם הדייר של אותה דירה.

על סמך נתון זה, טענה ההגנה כי החיפוש לא היה חוקי שכן הצו שאפשר את ביצועו לא התבסס על חשד המיוחס באופן ספציפי לנאשם. עוד טענה ההגנה, כי אי חוקיות הצו מחייבת את פסילת תוצריו, קרי הסמים והודאת הנאשם במשטרה, אשר לא הייתה ניתנת מפיו אלמלא תפיסת הסמים בביתו.

אף שהחיפוש בוצע על סמך צו, הפגמים שנפל

במסגרת הכרעת הדין ציין בית המשפט את זכותו החוקתית של כל אדם לפרטיות וחובת הרשויות לכבדה. כיבוד זכות זו מחייבת, לשיטת בית המשפט, כי צו חיפוש יופק על ידי המשטרה תוך ציון כתובת מדויקת שאינה כוללת מספר דירות, וזאת במידה ששמו של החשוד אינו ידוע לה.

בתיק זה, הוצאת צו החיפוש נעשתה באופן גורף וחסר הבחנה, ביחס לבית מגורים ובו 5 דירות שונות. על פי בית המשפט, הוצאת צו חיפוש כללי על מתחם זה יצר פוטנציאל פגיעה בפרטיותם של חפים מפשע אשר היו עשויים למצוא עצמם מושא לחיפוש שאינו נוגע אליהם כלל.

בהמשך, קבע בית המשפט כי אין לראות בצו החיפוש אשר היה נעדר דיוק, כצו המאפשר ביצוע חיפוש בדירת הנאשם. לפיכך, היווה החיפוש פגיעה שאינה מוצדקת בפרטיות הנאשם לא סמכות שבדין. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי החיפוש לא היה חוקי ופסל את הממצאים שאותרו במסגרתו.

לאחר מכן נדרש בית המשפט לשאלת חוקיות הודאת הנאשם. בית המשפט סקר בהרחבה את פסיקת בית המשפט העליון הנוגעת לאפשרות פסילת ראיה נגזרת שאינה תוצר ישיר של החיפוש הלא חוקי, ומצא כי פרשנות ראויה של הדין והפסיקה ביחס למקרה שבפניו מחייבת גם את פסילת הודאת הנאשם במשטרה. לאחר פסילת היסוד הראייתי שעליו עמד כתב האישום, הורה בית המשפט על זיכוי הנאשם.

השימוש בצו חיפוש צריך להיעשות תוך שמירה על הזכות לפרטיות

בהחלטתו לפסול את הראיות המפלילות בתיק על סמך קביעה כי החיפוש שבוצע בביתו של הנאשם לא היה חוקי, ביסס בית המשפט את מעמדה של הזכות לפרטיות כזכות בעלת מעמד רם.

העובדה כי הצו נגע בפועל ל- 5 דירות שונות, תוך יצירת סיכון בחיפוש שווא ופגיעה בפרטיות של דיירי 4 דירות מתוך ה- 5, מחייבת את פסילתו והעדפת זיכויו של מי שנתפסו בחזקתו סמים מסוכנים ואשר הודה במיוחס לו בחקירתו.

לקריאת פסק הדין המלא ראו ת"פ 6317-07-21 מדינת ישראל נ' גומה