תפיסת הסם לא תועדה כראוי ובית המשפט ביטל אישום בהחזקת קוקאין

בביתו של הנאשם בוצע חיפוש על ידי שוטרים בחשד לביצוע עבירות סמים. עם תחילת החיפוש, הודה הנאשם כי הוא מחזיק בסם מסוג קוקאין בביתו והוביל את השוטרים למקום הימצא הסם בו הוא מחזיק. בהמשך, הוגש נגד הנאשם כתב אישום בעבירות החזקת סם שלא לצריכה עצמית, כאשר התביעה מתבססת על שתי ראיות רבות עוצמה – תפיסת הסם בפועל והודאת הנאשם.

חרף זאת, בית משפט השלום בתל אביב מצא כי אין אפשרות להרשיע את הנאשם בעבירה של החזקת סם שלא לשימוש עצמי. בית המשפט סבר כי ניתן לכל היותר להרשיע את הנאשם בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית, אולם החליט לבטל כליל את כתב האישום לאור קיומם של כשלי חקירה רבים.

הפגם ברישום המוצג הקשה על התבססות עליו לצורך הרשעה בעבירות סמים

במהלך החיפוש שביצעו השוטרים בביתו, מסר להם הנאשם צלחת ועליה שקית המכילה סם מסוג קוקאין. אחד השוטרים שהשתתפו בחיפוש נטל את הצלחת מידי הנאשם, הכניס את השקית המכילה סם לשקית מוצגים משטרתית עם מספר סידורי ותיעד את תפיסת הסם במסמך שערך.

אל מעבדת הסם של משטרת ישראל, הגיעה שקית הנושאת את אותו מספר סידורי של השקית אליה הכניס השוטר את שקית הסם במהלך החיפוש, נתון אשר מצביע על כך שהסם שנתפס בבית הנאשם הוא הסם שנבדק במעבדה. במסגרת הבדיקה שנערכה במעבדה, נמצא כי השקית מכילה סם מסוכן מסוג קוקאין בכמות שאינה לצריכה עצמית, כלומר כזו המיועדת למשל עבור סחר.

חוות הדעת של מעבדת הסם, בצירוף הודאתו של הנאשם כי החזיק את הסם לצריכתו העצמית, היוו מסד ראייתי יציב לטובת הרשעת הנאשם במיוחס לו. עם זאת, במסגרת ההליך עצמו הפנתה ההגנה את תשומת לבו של בית המשפט לכך שתיאור הסם שנתפס על ידי השוטר שתפס אותו, שונה מהותית מתיאורו על ידי המעבדה.

כמו כן, טענה ההגנה כי בתחילת החיפוש בביתו של הנאשם, פנה אליו השוטר ושאל אותו באשר לקיומם של סמים בביתו. עצם תשאול הנאשם מבלי שהועמד על זכויותיו בהן זכות השתיקה וזכות ההיוועצות עם עורך דין, היווה, כך לשיטת ההגנה, פגיעה בזכויותיו באופן המצדיק את פסילת הודאתו.

השוני באופן תיאור הסם היה כה מהותי עד כדי חוסר יכולת להסתמך על חוות הדעת של המעבדה

בית המשפט בחן את טענות ההגנה ומצא כי אכן קיים שוני מהותי בין תיאור הסם שנתפס על ידי השוטר מבצע החיפוש לבין תיאורו במעבדה, כאשר עיקר השוני הוא בפער בין מספר השקיות שתוארו על ידי השוטר אשר מתאר תפיסת שקית אחת והכנסתה לשקית מוצגים, לבין תיאור תוכן שקית המוצגים על ידי המעבדה, שבו נאמר כי מדובר בשתי שקיות.

בית המשפט מצא שמדובר בשוני מהותי, בניגוד לעמדת התביעה, וקבע כי מדובר בפער אשר אינו מאפשר להסתמך על תוצאות הבדיקה של מעבדת הסם. משעה שלא ניתן להסתמך על בדיקת המעבדה, עשוי היה בית המשפט להרשיע את הנאשם על בסיס הודאתו במסגרת החקירה.

על כן בשלב השני, בחן בית המשפט את טענת ההגנה בדבר הפגיעה בזכויות הנאשם עקב התשאול שבוצע לו בתחילת החיפוש. בית המשפט מוצא כי התנהלות המשטרה ביחס לנקודה זו אכן פגעה מהותית בזכויות יסוד של הנאשם ופוסל אותה מלשמש כראיה.

יחד עם זאת, לאור העובדה כי במהלך המשפט עצמו העיד הנאשם להגנתו ואישר בשנית את החזקת הסם, אף אם לצריכה עצמית, עשה בית המשפט שימוש בדוקטרינת ההגנה מן הצדק המאפשרת ביטול כתב אישום מטעמים של הגינות וצדק משפטיים והורה על ביטול האישום.

הבסיס להרשעה הוא תיעוד תקני ושמירה על הוראות החוק

ביטול כתב האישום הוא פועל יוצא של התנהלות לקויה מצד המשטרה, הן ביחס לשמירה על זכויות הנאשם והן ביחס לעריכת תיעוד מלא ויסודי של כל רכיב בחקירה. מחיר רשלנותה של המשטרה במקרה זה, בדומה למקרים רבים אחרים, הוא ביטול משקלה של ראיה מרכזית ואף ביטול כתב האישום כולו.

לקריאת פסק הדין המלא ראו ת"פ 46809-03-20 מדינת ישראל נ' צרפתי