מכר סמים לסוכן סמוי באמצעות הטלגרם ולא ירצה אף יום במאסר

במסגרת פעילות סמויה של משטרת ישראל, יצר סוכן סמוי קשר עם הנאשם לטובת רכישת סם מסוכן מסוג MDMA וקנה ממנו את הסם במספר הזדמנויות. כמו כן, נתפסה בחזקתו של הנאשם כמות רבה ומגוונת של סמים מסוכנים. הנאשם הועמד לדין ועמד בפני אפשרות ממשית כי יוטל עליו עונש חמור של מספר שנות מאסר מאחורי סורג ובריח.

עתירת התביעה הייתה לענישה מכבידה המשקפת את החומרה שבעבירות סחר בסמים, ואולם, לאור הליך שיקומי יוצא דופן, החליט בית המשפט להטיל עליו עונש הנחשב מקל באופן מיוחד, אשר לא כלל רכיב של מאסר בפועל בכל צורה שהיא, לרבות מאסר שניתן לריצוי במסגרת עבודות שירות.

התביעה עתרה להטיל עונש של 3 שנות מאסר לאור סוג הסם וריבוי העסקאות

הסוכן הסמוי אשר פעל בשירות המשטרה, יצר קשר באמצעות הטלגרם עם אדם אחר, ואותו אדם הפנה אותו לרכוש סמים מהנאשם. בהמשך לכך, ביצע הסוכן מספר קניות של סם מסוכן מסוג MDMA מידי הנאשם בתמורה לסכום מצטבר של אלפי שקלים. לאחר גיבוש ראיות לעבירות של סחר, הוחלט לעצור את הנאשם, ובמהלך מעצרו נמצאו בחזקתו סמים מסוגים שונים בהם MDMA, LSD וקוקאין.

על סמך הראיות שנאספו, הוחלט מטעם התביעה על הגשת כתב אישום כנגד הנאשם בעבירות של סחר בסמים והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. במהלך המשפט הודה הנאשם במסגרת הסדר ב- 4 עסקאות של מכירת סם לסוכן, וכן בהחזקת הסמים שנתפסו בחזקתו.

טרם הטיעונים לעונש בעניין הנאשם הוכנו מספר תסקירים אודותיו על ידי שירות המבחן, אשר ציינו את השתלבותו המוצלחת בהליכי טיפול. במסגרת המלצתו הסופית, ציין שירות המבחן כי ראוי להטיל על הנאשם עונש שיקומי באופיו שאינו כולל פגיעה בסדר יומו, אף לא באמצעות עבודות שירות. זאת, על מנת למנוע נסיגה בתפקודו ובמוטיבציה הרבה שלו לשיקום.

במהלך דיון הטיעונים לעונש, ביקשה ההגנה לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהסתפק במאסר מותנה ושירות לתועלת הציבור. מנגד, טענה התביעה כי העבירות שבוצעו על ידו משקפות חומרה יתירה ומצדיקות הטלת עונש שלא יפחת מ- 3 שנות מאסר, וזאת לצד הטלת עונש כלכלי כבד ומרתיע.

תסקירי שירות המבחן הכריעו את הכף לעבר הטלת ענישה שיקומית

בעת גזירת דינו של הנאשם, ציין בית המשפט את החומרה הרבה שבמעשיהם של סוחרי סמים, חומרה אשר באה לידי ביטוי בעונש המקסימלי אותו מונה פקודת הסמים ביחס לעבירה זו – 20 שנות מאסר. בכל הנוגע לנסיבות ביצוע העבירות, ציין בית המשפט כי הן אופיינו בתכנון רב ובוצעו לשם עשיית רווח כלכלי.

על סמך נתוניה הכללים של העבירות בהן הורשע הנאשם, סבר בית המשפט כי על העונש הראוי לכלול רכיב של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח שלא יפחת מסך של 10 חודשים. בשלב השני פנה בית המשפט לבחון האם נסיבותיו של הנאשם מצדיקות הימנעות מענישה מסוג זה.

בית המשפט ציין את סמכותו שבדין לגזור עונש מקל על מי שהוכיח כי קיים בעניינו סיכוי ממשי לשיקום, ופנה לבחון האם עניינו של הנאשם מצדיק הקלה כאמור.

על סמך התסקירים החיוביים וההליך הטיפולי המרשים בו נטל הנאשם חלק, מצא בית המשפט כי מדבור באחד מתוך אותם חריגים המאפשרים הקלה ממשית בעונש, וגזר על הנאשם אך רק מאסר על תנאי, התחייבות כספית ושירות לתועלת הציבור.

החובה להטיל עונש הולם כוללת בחובה מתן משקל ממשי לשיקולי שיקום

במסגרת גזר דינו, יישם בית המשפט את אחד הכללים המרכזיים בעקרונות הענישה אשר הותוו בחוק העונשין – מתן משקל לשיקולי שיקום. כל זאת, גם במקרים בהם נאשם עבר עבירות חמורות המחייבות במישור העקרוני ענישה מאחורי סורג ובריח.

משקל זה ניתן בדרך כלל במשורה על ידי בתי המשפט וזאת רק לאור הליכי שיקום מוכחים וממושכים, כמו בעניינו של הנאשם בתיק זה.

לקריאת פסק הדין המלא ראו ת"פ 6347-06-19 מדינת ישראל נ' אוחיון