סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים קובע כי גידול, ייצור, הפקה או הכנה של סם מסוכן שלא ברישיון, הן פעולות המהוות עבירה פלילית. כמו כן, סעיף 7 לפקודה קובע שאין להחזיק/להשתמש בסם מסוכן שלא ברישיון/שלא בהתרה בפקודה/בתקנות לפיה.
למרות כל אלה, עבירות הסמים הן מהעבירות השכיחות ביותר בישראל. ישראלים רבים משתמשים בסמים, בין היתר בני נוער ואף ספורטאים מקצועניים. מאמר זה יעסוק בשימוש בסמים בספורט המקצועני.
סמים בספורט המקצועני – מה הסיבה לכך ומה הבעייתיות בכך?
הספורטאים המקצועניים המשתמשים בסמים, עושים זאת, בעיקר, על מנת להגיע להישגים גבוהים יותר.
למעשה, מדובר בתופעה ותיקה וארוכת שנים: כבר באולימפיאדה השלישית, שהתקיימה בשנת 1904 בסנט לואיס שבארצות הברית, הרץ האמריקאי תומאס היקס לקח שתי מנות של סטריכנין, בשילוב עם ויסקי – מה שסייע לו לזכות במקום הראשון במרתון באותה האולימפיאדה.
אמנם, הספורטאים המקצועניים אכן משפרים את יכולותיהם ומגיעים להישגים גבוהים יותר כתוצאה מהשימוש בסמים.
ואולם, שימוש בסמים אלה, כמו שימוש בכל סוגי הסמים, עלול בהחלט להשפיע על המשתמשים בסמים אלה גם באופן שלילי, ולגרום לתופעות לוואי חמורות – הן מבחינה גופנית, כמו פגיעות בקוגניציה וכן בכלי הדם, והן מבחינה נפשית, כמו דיכאון, עייפות, לחץ וחרדה תמידיים. בנוסף, שימוש ארוך זמן בסמים יכול לגרום לנכות לצמיתות ואף למוות.
לצד הבעיה הבריאותית בשימוש בסמים, הרי שכשמדובר בשימוש בסמים בספורט המקצועני ישנה בעיה נוספת – בעיה אתית.
השאיפה היא שבתחרויות הספורט, כמו בכל תחרות אחרת, המנצח יהיה מי שיש לו את הכישרון הטבעי הגדול ביותר, מי שמשקיע בצורה המרבית ביותר ושמוכן אף לוותר על דברים אחרים על מנת להיות הטוב ביותר ולנצח.
ספורטאי המשתמש בסמים, לא רק מסכן את בריאותו, אלא גם פוגע בשוויון ומונע תחרות הוגנת, ועקב כך יכול לשכנע גם ספורטאים אחרים להשתמש בסמים, ואף ניתן לראותו כמי שמזלזל במקצוע שלו ובמעמד בו הוא נמצא, שכן כדי לנצח הוא למעשה עובר על החוק ועושה "קיצורי דרך".
הסמים האסורים לשימוש בספורט המקצועני
ישנם שלושה סוגי סמים עיקריים שאסורים לשימוש באופן מובהק בספורט המקצועני:
- חומרים ממריצים: מחד, חומרים אלה יכולים להיות קלים יחסית, כמו תרופות נגד צינון וכן קפאין, ומאידך, הם יכולים להיות חומרים קשים יותר כמו אמפטמינים או הספידים.אמנם, תחושת העייפות של ספורטאים המשתמשים בחומרים אלה – כמעט ונעלמת, והמוטיבציה שלהם להמשיך ולעסוק בספורט – עולה, אך לצד זאת, מדובר בחומרים שמעוותים את מנגנוני האזהרה של הגוף ואת תחושותיו הטבעיות.עקב כך, הספורטאים המשתמשים בחומרים אלה יכולים להגיע למצבים שבהם הם משתמשים בגופם מעבר ליכולותיו הטבעיות, מה שבסופו של דבר עלול לגרום להם לנזקים גופניים לא פשוטים.
- חומרים מעוררי גדילה: ספורטאים המשתמשים בחומרים אלה, עושים זאת, בעיקר, כדי להגדיל את מסת השריר שלהם וכן כדי להגביר את הורמוניהם הגבריים.בנוסף, ספורטאים המשתמשים בחומרים מעוררי גדילה מחלימים מפציעותיהם מהר יותר, וכן מסוגלים לערוך אימונים ארוכים יותר, אך לצד זאת, חומרים אלה מעוותים את איזון ההורמונים בגוף ויכולים לגרום ללחץ דם ולכולסטרול גבוהים, וכן לסוכרת.
- תרופות המטשטשות את עקבות השימוש בתרופות אחרות.
ההתמודדות עם תופעת השימוש בסמים בספורט המקצועני
כאמור, תופעת השימוש בסמים בספורט המקצועני היא תופעה ותיקה וארוכת שנים. מאז, ובעיקר בעשורים האחרונים, נעשים ניסיונות שונים על מנת להתמודד עם תופעה זו ולמגר אותה ככל הניתן.
הניסיון הראשון היה בשנת 1928, אז האיסור בשימוש בסמים בספורט המקצועני הוחל באופן רשמי. ניתן לדעת אם ספורטאי השתמש בסמים באמצעות בדיקת שתן או בדיקת דם, אך אם מדובר בחומר חדש, הוא עלול שלא להיות מזוהה בבדיקות שכאלה.
בנוסף, בשנת 1999 נוסדה הסוכנות העולמית כנגד סמים בספורט. כבר עשור קודם לכן, ב-1989, נערך כנס בצרפת, בו השתתפו מדינות הן מאירופה והן מחוץ לאירופה, וכל אחת מהן התחייבה להילחם בתופעת השימוש בסמים בספורט המקצועני, להעמיק את הבקרה וכן את החינוך כנגד תופעה זו, ולהקים גוף שיטפל בנושא.
הסוכנות העולמית כנגד סמים בספורט, בין היתר עוסקת במחקר ופיתוח של בדיקות לגילוי סמים בספורט המקצועני, מבצעת בדיקות לגילוי סמים בקרב ספורטאים – גם לא במסגרת תחרויות ספורט, וכן מסייעת למדינות ולארגונים כיצד להדריך ולמנוע סמים בספורט.
דרך נוספת להתמודדות עם תופעת השימוש בסמים בספורט המקצועני היא הענשת הספורטאים המשתמשים בסמים. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא הענשת רוכב האופניים לאנס ארמסטרונג, שזכה שבע פעמים ברציפות בתחרות הטור דה פראנס.
לאחר שנמצאו עדויות לשימושו בחומרים אסורים, הוא הושעה מתחרויות רכיבה על אופניים לכל חייו, וכל התארים בהם זכה לאחר ה-1 באוגוסט 1998 – נשללו ממנו. הענשה שכזו, יכולה לשמש כהרתעה בעבור ספורטאים אחרים ולגרום להם להימנע משימוש בסמים.
לסיכום, ספורטאים מקצועניים שמשתמשים בסמים, עושים זאת כדי לשפר את הישגיהם. ואולם, הדבר עלול לפגוע בבריאותם, שכן סמים יכולים לגרום לתופעות לוואי חמורות, הן גופניות והן נפשיות. בנוסף, מדובר בבעיה אתית: ספורטאי המשתמש בסמים, למעשה מונע תחרות הוגנת ופוגע בשוויון, ואף יכול לשכנע גם ספורטאים אחרים להשתמש בסמים.
שלושת סוגי הסמים העיקריים שאסורים לחלוטין לשימוש בספורט המקצועני הם חומרים ממריצים, חומרים מעוררי גדילה ותרופות המטשטשות את עקבות השימוש בתרופות אחרות.
נעשים ניסיונות רבים כדי להתמודד עם תופעת השימוש בסמים בקרב ספורטאים ולמגרה ככל האפשר. דרך אחת היא בדיקת שתן או בדיקת דם, אך אם הספורטאי השתמש בחומר חדש, הוא עלול שלא להיות מזוהה בבדיקות מסוג זה.
דרך נוספת הייתה הקמת הסוכנות העולמית כנגד סמים בספורט, שבין היתר עוסקת במחקר ופיתוח של בדיקות לגילוי סמים בספורט, מבצעת בעצמה בדיקות לגילוי סמים בקרב ספורטאים, ומסייעת למדינות ולארגונים כיצד להדריך ולמנוע סמים בספורט.
כמו כן, הענשת הספורטאים המשתמשים בסמים (למשל, באמצעות השעיה מתחרויות לכל החיים ושלילת התארים בהם זכו) – יכולה לשמש כהרתעה בעבור ספורטאים אחרים, ובכך למנוע את שימושם בסמים.
לייעוץ ראשוני חייג 
חייג עכשיו
צור קשר