עצרו אותי בפעם הראשונה בחיי בגלל עישון גראס – מה עליי לעשות?

עישון סמים קלים מהווה חלק בלתי נפרד מנוף הבילויים של הדור הצעיר. ישנו פער גדול בין היחס של החבר'ה לעישון סמים קלים לבין היחס של החוק לכך. מה בדיוק אומר החוק על עישון סמים? מה צפוי למי שנתפס מעשן מריחואנה בפעם הראשונה? וכיצד עליך להתנהג אם עוצר אותך שוטר? מדריך למעשן.

נושא עישון סמים הוא אולי אחד הנושאים הכי שנויים במחלוקת. ישנם המתנגדים בתוקף לעישון סמים [הם לא יפסיקו לספר לכם על תופעות הלוואי ההרסניות של העישון], ישנם כאלה שדווקא בעד לעשן סמים [הם לא יפסיקו לספר לכם על 'סגולות המרפא הנפלאות' של המריחואנה…], וישנם התומכים בעמדה הליברלית לפיה אין זה מתפקידה של הממשלה להתערב בצלחת של אזרחיה.

כך או כך, החוק בישראל הינו ברור וחד משמעי: עישון סמים מהווה עבירה פלילית אשר עונשה הוא מאסר שלש שנים.מן הסתם, אתם תאמרו מיד: "בטח החוק מדבר על סוחרי סמים, לא על מעשן פרטי שגלגל קצת עשב להנאתו". אבל זו טעות. החוק מדבר בפירוש על מעשן פרטי. עבור סוחרי סמים החוק מקציב עונש חמור בהרבה: עשרים שנות מאסר.

סמים קלים? אין דבר כזה בחוק

אולי תאמרו: "נו טוב, החוק מדבר על סמים קשים, כמו הרואין, LSD וכדומה. סמים אלה ממכרים באופן מיוחד או גורמים לשינוי תודעתי לטווח ארוך, ומשום כך החוק נלחם בהם. אולם עישון סמים קלים, כמו מריחואנה למשל? זה בוודאי בסדר – עובדה שכולם מעשנים".

אבל זו גם טעות. מבחינת החוק אין הבדל בין סמים קלים לסמים קשים. החוק שעוסק בעבירות סמים מכונה "פקודת הסמים המסוכנים", וכל סם שמוזכר בחוק הוא בבחינת סם מסוכן.

מעשן שנתפס בפעם הראשונה – סיכוי טוב שלא יוגש נגדו כתב אישום

מדוע, אפוא, אנשים מעשנים סמים מבלי לחשוש להיתפס? כיצד קרה שדבר הנחשב בחוק לעבירה פלילית חמורה נתפס בציבור כבילוי נורמטיבי? התשובה לכך נעוצה ברובד האכיפה של החוק. אכיפת חוקי הסמים על מעשנים פרטיים היא אכיפה מקלה. כך כתב היועץ המשפטי לממשלה בהנחיה שפרסם:

"בשל האופי המיוחד של עבירת השימוש בסם (להבדיל מן המסחר בסם), לעיתים צפון בעצם ההרשעה וכן בעונש המאסר נזק חמור שאינו עומד ביחס נאות לחומרת העבירה. לפיכך, מן הראוי למצוא את האיזון בין הצורך בהרתעה לבין ההתחשבות בעבריין על ידי בחירה נכונה בדרך מדרכי הענישה בכל מקרה לפי נסיבותיו בהתאם למדיניות המפורטת להלן".

על פי הוראות היועץ, ניתן לסגור את תיקו של מעשן סמים שנתפס בפעם הראשונה, תוך מתן האזהרה הבאה: "נסגר באזהרה מחוסר עניין לציבור למיצוי הדין, כיוון שהמדובר בתפיסת סם ראשונה לשימוש עצמי".

אדוני החוקר – השתמשתי בסמים לצריכה עצמית בלבד!

עם זאת, הגישה המקלה של מערכת האכיפה נכונה אך ורק למעשנים פרטיים. היחס לסוחרי סמים חמור במיוחד. בידה האחת מחזיקה מערכת האכיפה גזר עבור המשתמש הפרטי, אך בידה השנייה היא מחזיקה מקל גדול כנגד סוחרי הסמים. מלחמתן של רשויות החוק בתופעת עישון הסמים ממוקדת במיגור הסחר בסמים.

אי לכך, אם נתפסת מחזיק או מעשן סמים, הדבר אולי החשוב ביותר הוא לשכנע את השוטר או את השופט כי החזקת את הסמים לצריכה עצמית בלבד. בין אם נמצאה ברשותך כמות קטנה של סמים, ובוודאי אם נמצאה ברשותך כמות גדולה, כדאי לך מאד לשכנע את רשויות החוק כי החזקת את הסמים אך ורק לשימוש עצמי ולא למטרה מסחרית.

נטל ההוכחה – על מי?

כאשר אדם נתפס עם סמים בכיסו, במכוניתו או בביתו, עולה השאלה: לשם מה הוא החזיק את הסם – לצריכה עצמית או למטרה מסחרית? האם מדובר בסך הכול באיש תמים שרק רצה לעשן קצת או שמדובר באדם שסחר בסמים?

השאלה הבאה והלא פחות חשובה היא: על מי מוטלת חובת ההוכחה – על החשוד או על המשטרה? האם זהו תפקידה של המשטרה להוכיח כי החשוד החזיק את הסמים למטרות מסחריות, או שמא דווקא החשוד הוא זה שצריך להוכיח למשטרה כי החזיק את הסמים לצריכה עצמית בלבד?

התשובה לכך מעניינת. תלוי: אם החזקתם כמות קטנה של סמים, עומדת לכם חזקת החפות והמשטרה היא זו שצריכה להוכיח כי החזקתם את הסמים למטרות מסחריות. אולם אם החזקתם כמות גדולה של סמים (נפרט בהמשך מהי הכמות), חזקה שעשיתם זאת למטרות מסחריות – עד שתוכיחו אחרת. כלומר: עליכם מוטל להוכיח שהחזקתם את הסמים לצריכה עצמית בלבד.

הלכה זו מאפשרת למשטרה להילחם בצורה אפקטיבית בסוחרי הסמים. לאור הלכה זו, אין המשטרה צריכה להוכיח את כוונותיו של סוחר הסמים; די בכך שהיא מוצאת ברשותו כמות גדולה של סמים בכדי להעביר את נטל ההוכחה אליו.

נתפסת מחזיק מעל 15 גרם מריחואנה? עליך להוכיח שאינך סוחר בסמים

מה נחשב לכמות גדולה של סמים? החוק מפרט (בתוספת השנייה) סוגים שונים של סמים וקובע לכל סם את הכמות המקסימלית שאינה בחזקת צריכה מסחרית.

כך, למשל, הכמות המקסימלית של סם הקנביס (מריחואנה או חשיש) היא 15 גרם. המחזיק את סם הקנביס בכמות מעל 15 גרם נחשב כסוחר בסמים – עד שיוכח אחרת. במילים אחרות: לא כדאי לכם להיתפס עם 15 גרם מריחואנה. אם תיתפסו עם כמות גדולה כזו, אתם תיחשבו כסוחרים בסמים – עד שתוכיחו ההיפך.

מובן מאליו כי אדם הנתפס עם כמות של מאות קילוגרמים של סמים לא יוכל לטעון כי החזיק את כולם לצריכה עצמית. טענה זו מגוחכת ואינה ראויה להישמע בבית המשפט. אולם אם מדובר בכמות החורגת אך במעט מהכמות שהוגדרה בחוק, ניתן בהחלט לנסות לשכנע את השופט כי כל הכמות הוחזקה לצריכה עצמית בלבד.

ניתן לטעון, למשל, כי החשוד העדיף למעט במגע עם דילרים וסוחרי סמים למיניהם, ובשל כך העדיף לערוך קניה מרוכזת עבור תקופה ארוכה ולא להיפגש עימם בכל פעם מחדש.

חלק מרכזי בעבודתם של עורכי הדין המלווים חשודים בעבירות סמים בא לידי ביטוי בנקודה זו בדיוק. על עורך הדין לשכנע את השופט כי החשוד החזיק את הסמים לצריכה עצמית בלבד, למרות שמדובר בכמות גדולה. עורך דין עבירות סמים טוב, יצליח לשכנע את השופט כי מרשו אינו סוחר סמים אלא איש נורמטיבי ותמים שהחזיק את הסמים לצריכה עצמית בלבד.

הישארו רגועים ואל תעוררו חשד

עד עכשיו דיברנו על מצב שבו כבר נתפסת מעשן סמים. אך מה הדין אם עדיין לא נתפסת? מה הדין כאשר שוטר מבקש ממך לערוך חיפוש בבגדיך, בביתך או ברכב שלך? האם הוא מוסמך לכך או שמותר לך לסרב?

התשובה היא – שוטר מוסמך לערוך חיפוש רק במקרה בו יש לו חשד סביר כי אתה מחזיק סמים. על פי הפסיקה, חשד סביר אינו יכול להיות סתם 'חוש שישי' של שוטר, אלא הוא חייב להיות מבוסס על אינדיקציה אובייקטיבית בשטח.

משום כך, אם אתם רואים שוטר בסביבה, השתדלו להישאר רגועים ולא לעורר חשד. כאשר אתם מתנהגים בצורה רגילה שאינה מעוררת חשד, אין לשוטר סמכות חיפוש ואתם רשאים לסרב לביצוע החיפוש.