אתה חשוד ביבוא סם? מה העונש הצפוי לך אם תורשע

עבירת ייבוא סם היא עבירת סמים חמורה במיוחד. מהו העונש בחוק על עבירת ייבוא סמים? כיצד בית המשפט מתייחס לעבירה זו? ואלו נסיבות מקלות עשויות להקל בעונשו של נאשם בעבירה זו? על כך במאמר שלפניכם.  

עבירת ייבוא סמים ועונשה

"לא ייצא אדם סם מסוכן, לא ייבא אותו, לא יקל על ייצואו או ייבואו, לא יסחר בו, לא יעשה בו שום עסקה אחרת ולא יספקנו בשום דרך בין בתמורה ובין שלא בתמורה, אלא אם הותר הדבר בפקודה זו או בתקנות לפיה או ברשיון מאת המנהל" (סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים).

העונש על עבירת ייבוא סמים חמור במיוחד:

"העובר על הוראות סימן זה, דינו – מאסר עשרים שנים או קנס פי עשרים וחמישה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977" (שם, סעיף 19א).

בחוק העונשין כותב החוק: "אם קבוע לעבירה עונש מאסר למעלה משלוש שנים – קנס עד 226,000 שקלים חדשים". משום כך, הקנס על עבירת ייבוא סמים, שעונשה מעל שלש שנים, הוא עד 226,000 ₪ כפול 25. כלומר, הוא עשוי להגיע לגובה מיליוני שקלים.

חשוב להדגיש כי עונש מאסר עשרים שנה שהחוק מקציב על עבירת ייבוא סמים הוא הרף העליון של הענישה. בפועל, ברוב המקרים לא נגזרים עונשים כה חמורים. בית המשפט שוקל גורמים רבים כאשר הוא מכריע לגבי סוג וחומרת העונש, והוא עשוי להקל בעונשו של המורשע מסיבות שונות.

בית המשפט המחוזי פסק שלוש שנים וחצי מאסר בגין ייבוא סמים

בפסק דין אבי לוי נגד מדינת ישראל (ת"פ 40270/08) נידון מקרה של אדם שעסק בייבוא סמים. הנאשם הורשע בכך שקשר עם ארבעה אחרים קשר לייבא סם מסוכן מסוג קוקאין מדרום אמריקה, לייצאו לספרד ולאחר מכן לייבאו לישראל ולהתחלק ברווח הצפוי ממכירתו. בית המשפט המחוזי קצב את עונשו ל-42 חודשי מאסר בפועל [שלש שנים וחצי].

בפסק הדין עומד בית המשפט המחוזי על כך שהגישה המשפטית היא להחמיר בעונשם של מבצעי עבירות של ייבוא וייצוא סם מסוכן, והרואין בפרט. עם זאת, בית המשפט לא מתעלם מנסיבות מקלות של הנאשם.

בין הנסיבות המקלות מונה בית המשפט את העובדה שהמערער שיתף פעולה עם חוקריו והודה הן לגבי חלקו שלו והן לגבי חלקם של האחרים. בית המשפט מדגיש אף את העובדה שהנאשם חשף עצמו לסכנות הצפויות לו משותפיו לשעבר, שעשויים לנסות לנקום בו על כך ש'זימר' עליהם.

בית המשפט העליון: יש להתחשב בכך שהמורשע הודה ושיתף פעולה

לאחר גזר הדין של בית המשפט המחוזי, ערער המורשע על פסק הדין אל בית המשפט העליון [בשבתו כבית המשפט לערעורים פליליים]. לטענתו, העונש שנגזר עליו חמור מדי בהשוואה למורשע אחר, חברו לפשע, שנגזרו עליו שלש שנים מאסר בלבד.

בית המשפט העליון שדן בערעורו [בפס"ד ע"פ 1327/10] אינו מקבל את טענתו שחלקו בפשע קטן יותר ושמגיע לו בגין כך עונש מופחת.

עם זאת, בית המשפט העליון מחליט להקל בעונשו מסיבה אחרת: הודאתו ושיתוף הפעולה שלו. בית המשפט העליון קובע כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק להודאתו של הנאשם ולעובדה שהוא שיתף פעולה באופן מקיף וכנה. סוף דבר: בית המשפט העליון מפחית את עונשו של המורשע לכדי שלש שנים מאסר בלבד.

מה ניתן ללמוד מפסק הדין?

מפסק דין זה ניתן ללמוד כי ישנם שיקולים רבים המנחים את בית המשפט כאשר הוא קובע את עונשו של נאשם. מחד, אנו למדים כי בית המשפט נוטה להחמיר בעונשו של מייבא סמים. מאידך, אנו למדים כי בית המשפט עשוי להקל בעונשו של מורשע מסיבות שונות, ביניהן: חלקו היחסי בייבוא הסמים, והעובדה שהוא הודה ושיתף פעולה באופן מלא עם חוקריו.